"השבוע שלי עם מרילין", מועמד לשלושה פרסי גלובוס הזהב, ביניהם בקטגוריית הסרט הטוב יותר. מועמדות מוגזמת בעיני, בעיקר בשל העובדה שהסרט מזכיר סרט טלוויזיה חביב מבית היוצר של הולמרק, ולא יצירה קולנועית יוצאת דופן או בולטת במיוחד.


לגבי שתי המועמדויות האחרות - פרס השחקנית ושחקן המשנה הטובים ביותר, אני שמחה להסכים. מישל ווליאמס, המגלמת את מרילין מונרו, הרוויחה ביושר מועמדות זו וכנ"ל שחקן המשנה שלצידה, קנת' בראנה, המגלם את השחקן האגדי לא פחות - לורנס אוליבייה.

העלילה מבוססת על סיפורו האמיתי של קולין קלארק (שמגולם על ידי אדי רדמיין המקסים), תסריטאי הסרט. קלארק חוזר לשנת 1956, כאשר היה בן 23, ומתעד שבוע בו בילה עם הכוכבת המפורסמת ואף התאהב בה. שבוע זה מתרחש בעת שהותה של מונרו באנגליה, לרגל צילומי הסרט "הנסיך ונערת השעשועים" לצד הכוכב הבריטי סר לורנס אוליבייה.

קלארק, הנחוש בדעתו לפלס את דרכו לעסקי הקולנוע, מוצא את עבודתו הראשונה בתחום, כעוזר במאי שלישי על סט צילומי הסרט, אך במהרה תפקיד זה משתנה מ"עוזר במאי" ל-"עוזר לענייני הנפש של מרילין מונרו". מרילין מזהה בקלארק חוכמה, תום, וטוב לב, אשר עוזרים לה להתמודד עם הבעיות בנישואיה לארתור מילר, והקשיים המנטאליים שבהם היא נתקלת בזמן צילומי הסרט.

הסרט מאפשר לצופים להציץ לשמועות ולסיפורים שפורסמו במשך השנים, על הקושי בו נתקלו הפקות הסרטים השונות עם הרגליה של מרילין. בסרט, הרגלים אלו מתורגמים לאיחורים בהגעה לסט, בזמן שכל צוות ההפקה והשחקנים ממתינים לה; מצבי הרוח הקיצוניים של מרילין, חוסר הביטחון שלה, כדורים, אלכוהול והפמלייה מסביבה ששומרת עליה בצמר גפן, מקבלת את כל גינוניה ומגוננת עליה בחירוף נפש.

בעיקר, מה שמתחוור לצופה דרך אותו שבוע ספציפי הוא שרגעי הסבל היו רבים יותר מרגעי האושר עבור אותה כוכבת בינלאומית אלמותית.

הסרט מתאר את נושא מצבי רוחה של מרילין בצורה יפה גם דרך תאורת הסרט. סצנה שממחישה זאת היא כאשר קלארק ומרילין מבלים יחד יום בחוץ. מצב רוחה הטוב משתקף דרך תאורת השמש אשר הכתה על פניה הזוהרות והמאושרות, אך כאשר מצב רוחה השתנה לרעה, התאורה מתקדרת, כמו ענן שחולף על פני השמש, ומרילין מופיעה בתאורה חשוכה יותר.

מישל ווליאמס, כפי שציינתי קודם, משחקת את מרילין בצורה מדויקת ונפלאה. יופייה של וויליאמס כה דומה לזה של מרילין ואנו מבינים מדוע כל העולם התאהב במונרו. הסרט רווי בקלוז אפים של המצלמה על ווליאמס, שמדגישים כיצד חיצוניותה המושכת של מרילין סללה את דרכה למעמד הכוכבת אליו הגיעה. שחקני המשנה, ג'ודי דנץ ובראנה משחקים גם כן באופן נפלא.

אם מרילין מונרו היא דמות שמעניינת אתכם ותרצו להכיר אותה יותר מקרוב, גם אם זה רק לשבוע מחייה, אני ממליצה ללכת לסרט ולו רק כדי להיחשף למאחורי הקלעים של אחת הכוכבות הגדולות שהיו אי פעם.

הסרט מהנה אך יצאתי ממנו בתחושת הקלה שאותו בחורון צעיר וחמוד בילה רק שבוע עם מונרו. לאחר שבזמן הסרט היא צורכת כמויות אדירות של תשומת לב, אני לא חושבת שמישהו היה עומד בזמן ארוך יותר, ואני מצדיעה לאלו שיכלו.

השבוע שלי עם מרילין

אנגליה/ארה"ב 2011
משך הסרט: 99 דקות

בימוי: סיימון קרטיס
תסריט: קולין קלארק, אדריאן הודג'ס
מפיקים: דיוויד פרפיט, הארווי וינשטיין
צילום: בן סמיטרד
עריכה: אדם רכט
מוסיקה מקורית: קונרד פופ

שחקנים:

מישל ווליאמס, אדי רדמיין, קנת' בראנה, ג'וליה אורמונד, דומיניק קופר, ג'ודי דנץ

הסרט יוצג בבתי הקולנוע ברחבי הארץ החל מ-5.1.2012